תַּנֵּי. בָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ כוֹתְבִין שִׁטְרֵי חֲלִיצָה. בְּמוֹתָב פְּלוֹנִי וּפְלוֹנִי חָֽלְצָה פְלָנִית בַּת פְלוֹנִי לִפְלוֹנִי בֶן פְּלוֹנִי בְּפָנֵינוּ. דְּקָֽרְבַת לְקַדְמָנָא וְשָׁרַת סְיֵנֵיהּ מֵעִילוֹי רִיגְלֵיהּ דִּימִינָא וְרָקַת קַדְמָנָא רוֹקָא דְמִתְחֲזֵי לָנָא עַל אַרְעָא וְאָֽמְרָת כָּ֚כָה יֵֽעָשֶׂ֣ה לָאִ֔ישׁ אֲשֶׁ֥ר לֹֽא יִבְנֶה֭ אֶת בֵּ֥ית אָחִֽיו.
אָמַר רִבִּי בָּא. בָּרִאשׁוֹנָה הָיָה כָל אֶחָד וְאֶחָד מְמַנֶּה אֶת תַּלְמִידָיו. כְּגוֹן רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּיי מִינֶּה אֶת רִבִּי לִיעֶזֶר וְאֶת רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ. וְרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ אֶת רִבִּי עֲקִיבָה. וְרִבִּי עֲקִיבָה אֶת רִבִּי מֵאִיר וְאֶת רִבִּי שִׁמְעוֹן. אָמַר. יֵשֵׁב רִבִּי מֵאִיר תְּחִילָּה. 6b נִתְכַּרְכְּמוּ פְנֵי רִבִּי שִׁמְעוֹן. אָמַר לוֹ רִבִּי עֲקִיבָה. דַּייֶךָ שֶׁאֲנִי וּבוֹרְאֲךָ מַכִּירִין כּוֹחֲךָ. חָֽזְרוּ וְחִלְקוּ כָבוֹד לַבַּיִת הַזֶּה. אָֽמְרוּ. בֵּית דִּין שֶׁמִּינֶּה שֶׁלֹּא לְדַעַת הַנָּשִׂיא אֵין מִינּוּיוֹ מִינּוּי וְנָשִׂיא שֶׁמִּינֶּה שֶׁלֹּא לְדַעַת בֵּית דִּין מִינּוּיוֹ מִינּוּי. חָֽזְרוּ וְהִתְקִינוּ שֶׁלֹּא יְהוּ בֵית דֵּין מְמַנִּין אֶלָּא מִדַּעַת הַנָּשִׂיא וְשֶׁלֹּא יְהֵא הַנָּשִׂיא מְמַנֶּה אֶלָּא מִדַּעַת בֵּית דִּין.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
נתכרכמו פניו של ר''ש. שהיה סובר שאינו חושב אותו לכלום וא''ל לאו משום זה דייך שאני ובוראיך מכירין כוחך וכלומר מכיר אני בך שכחך גדול הוא ור''מ שהוא יותר זקן ממך אמרתי שישב בתחלה:
לבית הזה. לבית הנשיא ואמרו בתחלה שהנשיא אפי' לדעת ב''ד אינו צריך חזרו והתקינו שלא יהיו סומכין זה בלא זה:
תַּנֵּי. בָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ כוֹתְבִין שִׁטְרֵי מֵיאוּנִין. בְּמַעֲמַד פְּלוֹנִי וּפְלוֹנִי מִיאֲנָה פְלָנִית בַּת פְלוֹנִי בִפְלוֹנִי בַר פְּלוֹנִי בְּפָנֵינוּ. לָא רְעִינָא בֵיהּ לָא שְׁוִייהֲנָא לֵיהּ לָא צְבִינָא לְהִתְנַסְּבָא לֵיהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
תני בראשונה וכו'. איידי דקאמר בראשונה חשיב נמי להני שהיו נוהגין בראשונה ולפרושי חליצה ומיאונין דמתני':
לא שוהיינא ליה. איני יכול לשהות עמו:
אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן הֶקְדֵּשׁ שֶׁפְּדָייוֹ יוֹתֵר עַל דָּמָיו הֲרֵי זֶה פָדוּי. וּמַעֲשֵׂר שֵׁינִי שֶׁפְּדָייוֹ יוֹתֵר עַל דָּמָיו הֲרֵי זֶה אֵינוֹ פָדוּי. מַה בֵין הֶקְדֵּשׁ מַה בֵין מַעֲשֵׂר שֵׁינִי. אָמַר רִבִּי לָא. הֶקְדֵּשׁ יֵשׁ לוֹ תוֹבְעִין מַעֲשֵׂר שֵׁינִי אֵין לוֹ תוֹבְעִין. רִבִּי יוֹנָה בְעָא. כְּמָאן דָּמַר. אֵינוֹ כִנְכָסָיו. בְּרַם כְּמָאן דָּמַר. כִנְכָסָיו הוּא. מַה בֵין הֶקְדֵּשׁ מַה בֵין מַעֲשֵׂר שֵׁינִי. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. וְלֹא כְבָר נֶאֱמַר טַעֲמָא. הֶקְדֵּשׁ יֵשׁ לוֹ תוֹבְעִין מַעֲשֵׂר שֵׁינִי אֵין לוֹ תוֹבְעִין.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
א''ר יוסי לא כן כבר איתמר טעמא שכן אדם מצוי להרבות בהקדשו. הא כבר אמרו הטעם דמרבה אדם בהקדישו אבל אין דרכו של אדם להיות מרבה בפדיון מעשר שני להוסיף לו טורח בעלייותיו לירושלים:
ר' יונה בעי כמאן דאמר אינו כנכסיו ברם כמ''ד כנכסיו הוא מה בין מעשר שני. כלומר הניחא למ''ד מעשר שני ממון גבוה הוא ואיכא למימר דאדעתא דהכי לא הוסיף בפדיונו הוא שיהא חל מעשר שני עליו על היותר וטעות הוא אלא למ''ד כנכסיו הוא א''כ מאי איכפת ליה שהרי דין נכסיו עליהן ונימא דהכל לשם פדיון מעשר שני מדעתו הוא דנתן:
א''ל לכשיבדוק. כלומר אם בדקוהו הולכין אחר דבריו אבל מסתמא אמרינן מרבה בהקדישו הוא:
אמר רבי יוחנן הקדש שפדייו. הגי' נשתבשה בכאן ונתחלפה וה''ג בפ''ד ממעשר שני הקדש שפדאו יותר על דמיו תפס את הכל מעשר שני שפדייו יותר על דמיו לא תפס את הכל מה בין הקדש מה בין מעשר שני א''ר אימי שכן אדם מצוי להיות מרבה בהקדשו. והלכך מה שהוסיף יותר על דמיו מדעתו עשה ולאו הקדש טעות הוא:
ר' זעירא בעי קומי ר' אימי נבדק אותו האיש ואמר לא לכך נתכוונתי. מהו:
רִבִּי זֵירָא בְּעָא קוֹמֵי רִבִּי אִמִּי. נִבְדַּק אוֹתוֹ הָאִישׁ וְאָמַר. לֹא נִתְכַּווַנְתִּי. אָמַר לֵיהּ. לְכִי בָדַק.
אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן הֶקְדֵּשׁ שֶׁפְּדָייוֹ וְלֹא הוֹסִיף חוֹמֶשׁ הֲרֵי זֶה פָדוּי. וּמַעֲשֵׂר שֵׁינִי שֶׁפְּדָייוֹ וְלֹא הוֹסִיף חוֹמֶשׁ אֵינוֹ פָדוּי. מַה בֵין מַעֲשֵׂר שֵׁינִי לְהֶקְדֵּשׁ. אָמַר רִבִּי לָא. שֶׁכֵּן אָדָם מָצוּי לִהְיוֹת מַרְבֶּה בְּהֶקְדֵּישׁוֹ. רִבִּי יוֹנָה בְעָא. כְּמָאן דָּמַר. אֵינוֹ כִנְכָסָיו. בְּרַם כְּמָאן דָּמַר. כִנְכָסָיו. מַה בֵין הֶקְדֵּשׁ לְמַעֲשֵׂר שֵׁינִי. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. וְלֹא כְבָר אַתְּ אָמַרְתָּ טַעֲמָא. שֶׁאָדָם מָצוּי לִהַרְבּוֹת בְּהֶקְדֵּישׁוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אמר ר' יוסי ולא כבר איתמר טעמא הקדש יש לו תובעין מעשר שני אין לו תובעין. וכלומר דאפ''ה הואיל ואין לו תובעין במעשר שני חיישינן שמא יתיאש מליתן החומש. ע''כ הגירסא התם ונכונה היא:
ר' יונה בעי כמ''ד אינו כנכסיו ברם כנכסיו הוא מה בין הקדש ומה בין מעשר שני. דבשלמא אי אמרינן ממון גבוה אתי לאשתמוטי מן החומש אלא למ''ד ממונו הוא מאי איכפת ליה:
א''ר יוחנן הקדש פדייו ולא הוסיף חומש הרי זה פדוי מעשר שני שפדייו ולא הוסיף חומש הרי זה אינו פדוי מה בין הקדש ומה בין מעשר שני אמר רבי הילא הקדש יש לו תובעין מעשר שני אין לו תובעין. בהקדש הגזבר תובעו ליתן החומש ולא הוי יאוש אבל במעשר שני אם לא יתן החומש בשעת פדיונו מי יתבענו ולפיכך התקינו חכמים שלא יהיה פדוי כלל עד שיתן גם החומש:
תַּנֵּי. הַהֶקְדֵּישׁוֹת בִּשְׁלֹשָׁה. הָדָא דְתֵימַר בְּמַקְדִּישׁ גּוף הַשָׂדֶה. אֲבָל אִם אָמַר. הֲרֵי עָלַי מְנָה לְהֶקְדֵּשׁ. נִישְׁמְעִינָהּ מֵהָדָא עֲרָכִים הַמִּיטַּלְטְלִין בִּג'. וְכִי יֵשׁ עֲרָכִים שׁאֵין מִיטַּלְטְלִין. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא רִבִּי שִׁמְעוֹן בַּר ווָא בְשֵׁם רִבִּי חֲנִינָה. הָאוֹמֵר. עֶרְכִּי עָלַי. וּבָא לְסַדְּרוֹ מִקַּרְקַע. שָׁמִין לוֹ בַעֲשָׂרָה. מִמִּטַּלְטְלִין בִּשְׁלֹשָׁה. הָאוֹמֵר עֶרְכִּי עָלַי. אֵינוֹ כָאוֹמֵר. דְּמֵי שָׂדִי עָלַי. אֲבָל אִם אָמַר. הֲרֵי עָלַי מְנָה לְהֶקְדֵּשׁ. שָׁמִין לוֹ בִּשְׁלֹשָׁה. לִכְשֶׁיַּעֲשִׁיר נִידּוֹן בְּהֶשֵּׂג יָד.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
לכשיעשיר נידון בהשג יד. כלומר אם אין לו ממה לשלם ממתינין לו לכשיעשיר ועכשיו הוא כנידון בהשג יד:
אבל אם אמר וכו'. דוקא באומר דמי שדי עלי אבל האומר הרי עלי מנה להקדש שמין לו לגבות ממנו הסך שהקדיש בשלשה:
ר' יעקב וכו'. ה''ק האומר ערכי עלי ובא הגזבר לסדרו ממה לגבות ממנו אם גובין מקרקע שמין וכו'. האומר. מעתה האומר ערכי עלי וכי אינו הוא כאומר דמי שדי עלי וכלומר דמאי שנא אם אומר ערכי עלי או דמי ערך שדי עלי שהדין שוה בשניהן אם בא לגבות ממטלטלין בשלשה ומקרקעות בעשרה:
נישמעינה וכו' וכי יש ערכין שאינן מטלטלין. כלומר מדקאמר המטלטלין משמע דיש ערכין שאינן מטלטלין ומאי נינהו אי קרקעות הא תני להו בהדיא הכי ה''ל למיתני ערכין של מטלטלין:
תני ההקדשות בג'. פיסקא דמתני' היא ובעיא דלקמן אסיפא קאי וה''ג במגילה פ' הקורא עומד ובקרקעות תשעה וכהן עד כדון במקדיש גופה של שדה אמר דמי שדי עלי. והיא הגי' נכונה וכאן נשתבשה אגב שיטפא דלקמן. וכלומר עד כאן שמענו דבקרקעו' תשעה וכהן במקדיש גופה של שדה לבדק הבית שצריך להעריך אותה תשעה וכהן אבל אם אמר דמי שדי עלי מהו אם הוי כערכין המטלטלין שהרי דמים הקדיש או הקדיש קרקע:
תַּנֵּי. הָעֲבָדִים וְהַשְּׁטָרוֹת וְהַמִּטַּלְטְלִין אֵין לָהֶן אִיגֶּרֶת בִּקּוֹרֶת. רִבִּי יוּדָן בַּר פָּזִי אָמַר. אַכְרָזָה. עוּלָּה בַר יִשְׁמָעֵאל אָמַר. עֲבָדִים שֶׁלֹּא יִבְרְחוּ. הַשְּׁטָרוֹת וְהַמִּטַּלְטְלִין שֶׁלֹּא יִגָּנֵבוּ. רִבִּי בָּא בַר כַּהֲנָא בְּעָא קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי. לֵית הָדָא אָֽמְרָה שֶׁעֲבָדִים נִיפְדִּין בִּשְׁלֹשָׁה. אָמַר לֵיהּ. אִין. וְהָתַנִּינָן בַּקַּרְקָעוֹת תִּשְׁעָה וְכֹהֵן וְאָדָם כַּיּוֹצֵא בָהֶן. 7a אָמַר לֵיהּ. אָכֵין. אָדָם דָּכָא בֶּן חוֹרִין הוּא. חֲנַנְיָה בֶן שֶׁלֶמְיָה אָמַר בְּשֵׁם רַב. אֲתַא עוֹבְדָא קוֹמֵי רִבִּי וּבְעָא לְמֵיעֲבַד כְּרַבָּנִן. אֲמַר לֵיהּ רִבִּי לָֽעְזָר בֶּן פְּרָטָא בֶּן בֶּן רִבִּי לָֽעְזָר בֶּן פְּרָטָא. רִבִּי. לֹא כֵן לִימַדְתָּנוּ מִשּׁוּם זְקֵינֶיךָ. אֶלָּא אִם עָשׂוּ אִיגֶּרֶת בִּקּוֹרֶת. אֲמַר לֵיהּ. אִין. וַחֲזַר וַעֲבֲד כְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
והתנינן וכו' ואדם כיוצא בהן. וצריך עשרה:
אין להן איגרת בקורת. כדמפרש ר' יודן שאין להן הכרזה כשרוצין ב''ד למוכרן אין מכריזין עליהן כדקאמר טעמא עבדים שלא יברחו וכן השטרות והמטלטלין שלא יגנבו מהנאספים לראותם כדי ללוקחן. וגרסינן להא פ' אלמנה ניזונת הלכה ו':
לית הדא אמרה. וכי לאו שמע מינה מהכא שהעבדים נפדין בשלשה אם הקדישן ופודן מן ההקדש אין צריך אלא שלשה כשאר מטלטלין כדי שלא לפרסם הדבר וישמעו ויברחו:
א''ל אין. כן הוא הדבר שהעבד נפדה בשלשה:
אמר ליה אכין. הוא אדם דהכא בבן חורין מיירי אבל עבד נפדה בשלשה:
חנניה בר שלמיה וכו'. התם בכתובות קאי ואיידי דלעילמייתי לה הכא:
ובעא למיעבד כרבנן. דאמרי התם במתני' שום הדיינין שפחתו או הותירו שתות מכרן בטול כשלא עשו אגרת בקורת:
לא כן לימדתנו משום זקיניך אלא אם עשו אגרת בקורת. דהא זקיניך רבי שמעון בן גמליאל פליג עלייהו ולא לימדתנו בשמו דדוקא אם עשו אגרת ביקורת וה''ה אפילו בלא אגרת ביקורת מכרן קיים דא''כ מה כח ב''ד יפה:
דִּינֵי נְפָשׁוֹת בְּעֶשְׂרִים וּשְׁלשָׁה. רִבִּי אַבָּהוּ שָׁאַל. שׁוֹר הַנִּסְקַל כְּרִבִּי מֵאִיר מָהוּ לִיתֵּן כֶּסֶף בִּשְׁלֹשָׁה וְיִסָּקֵל בְּעֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה. אָמַר לֵיהּ רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. שׁוֹר הַנִּסְקַל כּוּלּוֹ מָמוֹן הוּא וּגְזֵירַת הַכָּתוּב שֶׁיִּסָּקֵל.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ר' אבהו שאל. מפורש לעיל סוף הלכה א':
אגנטוס הֵגֱמוֹן שָׁאַל לְרִבִּי יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי. הַשּׁוֹר֙ יִסָּקֵ֔ל וְגַם בְּעָלָיו֭ יוּמָֽת. אָמַר לֵיהּ. שׁוּתָף לֵיסְטֵיס כְּלֵיסְטֵיס. וּכְשֶׁיָּצָא אָֽמְרוּ לוֹ תַלְמִידָיו. רִבִּי. לָזֶה דִחִיתָה בְקָנֶה. לָנוּ מָה אַתְּ מֵשִׁיב. אָמַר לָהֶן. כָּתוּב הַשּׁוֹר֙ יִסָּקֵ֔ל וְגַם בְּעָלָיו֭ יוּמָֽת. כְּמִיתַת הַבְּעָלִים כָּךְ מִיתַת הַשּׁוֹר. הִקִּישׁ מִיתַת בְּעָלִים לְמִיתַת הַשּׁוֹר. מַה מִיתַת הַבְּעָלִים בִּדְרִישָׁה וַחֲקִירָה בְּעֶשְׂרִים וּשְׁלשָׁה. אַף מִיתַת הַשּׁוֹר בִּדְרִישָׁה וַחֲקִירָה בְּעֶשְׂרִים וּשְׁלשָׁה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
השור יסקל וגם בעליו יומת. וכי מה עשו הבעלים:
שותף ליסטים כליסטים. והבעלים כשותף הן שמחזיקין לשור רוצח בביתם ולא רצה לגלות לו טעמו של דבר:
כמיתת בעלים. כלומר לאו יומת ממש הוא אלא יומת להיקישא הוא דאתא להקיש דין מיתת השור לדין מיתת בעלים:
משנה: אֵין דָּנִין לֹא אֶת הַשֵּׁבֶט וְלֹא אֶת נְבִיא הַשֶּׁקֶר וְלֹא אֶת כֹּהֵן הַגָּדוֹל אֶלָּא עַל פִּי בֵית דִּין שֶׁל שִׁבְעִים וְאֶחָד. וְאֵין מוֹצִיאִין לְמִלְחֶמֶת הָֽרְשׁוּת אֶלָּא עַל פִּי בֵית דִּין שֶׁל שִׁבְעִים וְאֶחָד. אֵין מוֹסִיפִין עַל הָעִיר וְעַל הָעֲזָרוֹת אֶלָּא עַל פִּי בֵית דִּין שֶׁל שִׁבְעִים וְאֶחָד. אֵין עוֹשִׂין סַנְהֶדְרָיוֹת לַשְּׁבָטִים אֶלָּא עַל פִּי בֵית דִּין שֶׁל שִׁבְעִים וְאֶחָד. אֵין עוֹשִׂין עִיר הַנִּדַּחַת אֶלָּא עַל פִּי בֵית דִּין שֶׁל שִׁבְעִים וְאֶחָד. וְאֵין עוֹשִׂין עִיר הַנִּדַּחַת בַּסְּפָר וְלֹא שָׁלשׁ אֲבָל עוֹשִׂין אַחַת אוֹ שְׁתַּיִם.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ולא את נביא השקר. כדיליף בגמרא:
ולא את כהן גדול. דאמר קרא את הדבר הגדול יביאו אליך דבריו של גדול יביאו אליך ומשה במקום שבעים וחד קאי ודוקא דיני נפשות של שלשה ועשרים אבל דיני ממונות שלו הרי הן בשלשה כשאר כל אדם:
ואין מוציאין שם למלחמת הרשות. כל מלחמה חוץ ממלחמת ז' עממין ומלחמת עמלק קרויה מלחמת הרשות:
אלא ע''פ ב''ד של שבעים ואחד. דכתיב בדוד ואחרי אחיתופל בניהו בן יהוידע אחיתופל זה יועץ ובניהו וכן אביו יהוידע בן בניהו דכתיב בקרא זו סנהדרין לפי שהיה מופלא שבכולם וכולם נגררין אחריו:
ואין מוסיפין על העיר. ירושלם שקדושתה גדולה משאר קדושת ארץ ישראל:
העזרות. קדושתה גדולה מקדושת ירושלם ואי אפשר לחדש קידושה אלא בב''ד של ע''א דאמר קרא ככל אשר אני מראה אותך וגו' וכן תעשו לדורות מה משכן קדוש ע''פ משה שהוא במקום סנהדרי גדולה אף לתוספת עיר ועזרות על פי סנהדרי גדולה:
ואין עושין סנהדריות לשבטים וכו'. כדאשכחן במשה דהוא אוקי סנהדראות:
ואין עושין עיר הנדחת וכו'. דכתיב והוצאתם את האיש וגו' ואי אתה מוציא כל העיר לשעריך אלא לשער המיוחד:
בספר. עיר המבדלת בין ארץ ישראל לארץ העמים דכתיב מקרבך ולא מן הספר וטעמא דקרא שמא ישמעו עכו''ם ויבאו ויחריבו את ארץ ישראל לפיכך אין מניחין אותה העיר תל עולם כמשפט עיר הנדחת אלא הורגין את יושביה בלבד:
ולא שלשה. עיירות קרובים זו לזו אבל בשנים ובשלשה מקומות עושין:
מתני'. אין דנין לא את השבט. שהודח כולו שם אלא בב''ד של שבעים ואחד דכתיב והוצאת את האיש ההוא או את האשה ההיא אל שעריך איש ואשה אתה מוציא אל שעריך ואי אתה מוציא את השבט אל שעריך אלא בב''ד הגדול:
הלכה: אֵין דָּנִין לֹא אֶת הַשֵּׁבֶט כול'. אִיתָא חֲמִי. שְׁנַיִם אֵין דָּנִים לֹא כָּל שֶׁכֵּן שֵׁבֶט. אָמַר רִבִּי מַתַּנְייָה. בִּנְשִׂיא שְׁבָטִים הִיא מַתְנִיתָא. אָמַר רִבִּי לִיעֶזֶר. בַּחוֹרֶשׁ שֶׁבֵּין שְׁנֵי שְׁבָטִים הִיא מַתְנִיתָא.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' איתא חמי שנים אין דנים לכ''ש שבט. אלו שנים דחשיב במתני' נביא שקר וכהן גדול וכלומר דמתמה דאי שבט כפשוטו הוא צריכא למימר דאין דנין אלא בבית דין של ע''א הרי אפילו אלו שהן יחידים הוציאן הכתוב מכלל שאר יחידים שבט כולו לכ''ש:
בנשיא שבטים היא מתני'. וקמ''ל דנשיא שבט הרי הוא ככל השבט וצריך לדונו בבית דין הגדול:
בחורש שבין שני שבטים. בנחלת יער וכיוצא בו שיש בין ב' שבטים ודנין עליה וקמ''ל דאף על גב דדיני ממונות נינהו אפ''ה בבית דין של ע''א כתחלתה של ארץ ישראל שנחלקה על פי בית דין של ע''א:
אָמַר רִבִּי זֵירָא. נֶאֱמַר כָּאן זָדוֹן וְנֶאֱמַר לְהַלָּן זָדוֹן בְּזָדוֹן֙ דִּבְּר֣וֹ הַנָּבִ֔יא. מַה זָדוֹן שֶׁנֶּאֱמַר לְהַלָּן בִּנְבִיא הַשֶּׁקֶר הַכָּתוּב מְדַבֵּר. אַף זָדוֹן שֶׁנֶּאֱמַר כָּאן בִּנְבִיא הַשֶּׁקֶר הַכָּתוּב מְדַבֵּר. אָצַר רִבִּי חִזְקִיָּה. נֶאֱמַר כָּאן דִּיבֵּר וְנֶאֱמַר לְהַלָּן אֲשֶׁר֩ יְדַבֵּ֨ר הַנָּבִ֜יא בְּשֵׁ֣ם יי. מַה דִּיבֵּר שֶׁנֶּאֱמַר לְהַלָּן בִּנְבִיא הַשֶּׁקֶר הַכָּתוּב מְדַבֵּר. אַף דִּיבֵּר שֶׁנֶּאֱמַר כָּאן בִּנְבִיא הַשֶּׁקֶר הַכָּתוּב מְדַבֵּר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אמר ר' זירא. טעמא דאין דנין לנביא השקר אלא בב''ד הגדול מפרש:
נאמר כאן זדון. בזקן ממרא כתיב והאיש אשר יעשה בזדון:
אף זדון שנאמר כאן בנביא שקר הכתוב מדבר. כלומר נביא שקר נמי דינו כמו שהכתוב מדבר כאן בזקן ממרא דכתיב ביה וקמת ועלית וילפינן מיניה דאין המראתו של זקן ממרא אלא בבית דין של שבעים ואחד:
רבי חזקיה. יליף דבר דבר דכתיב בזקן ממרא ועשית ע''פ הדבר:
פיסקא אין מוציאין וכו'. ומפרש טעמא דאין מוסיפין על העיר ועל העזרות אלא במלך ובנביא ואורים ותומים וסנהדרין של שבעים ואחד ובשתי תודות ובשיר כדתנן בפרק ב' דשבועות:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source